DALIT דלית

קרישיות יתר נגרמת על ידי שינויים במנגנון קרישת הדם, ועלולה לגרום להיווצרות טרומבוזיס (קריש דם) במערכת הוורידית.

הנטייה לקרישיות יתר עולה בהריון ביותר מפי 10 מאשר במצב הטרום הריוני, ומגיעה לשיאה בשבועיים הראשונים לאחר הלידה.

 

מדובר בתחלואה קשה ומסכנת חיים, שעלולה לפגוע בעיקר בגפיים ובריאות אך גם באיברים חשובים אחרים.
מה שגורם לשינויים במערכת הקרישה הם שילובים של שינויים אנטומיים והורמונליים, וגורם נוסף הוא נטיית רקע לקרישיות יתר (טרומבופיליה).

כשמדברים על נטייה לקרישיות יתר חשוב להבחין בין שני סוגים: קרישיות יתר מולדת וקרישיות יתר נרכשת.

 

קרישיות יתר מולדת עוברת בתורשה, ועלולה לגרום להיווצרות קרישי דם (טרומבוזיס), שעלולים אף להוביל לתסחיף ריאתי, אולם עדיין קיימת מחלוקת בכל הנוגע לקשר בינה לבין סיבוכי הריון.

 

קרישיות יתר נרכשת אינה נטייה גנטית (למרות שלעיתים מדובר בנטייה שקיימת במשפחות מסוימות) והיא עלולה לגרום בנוסף לקרישי דם (טרומבוזיס) ולסיבוכים הנובעים מהם גם לסיבוכי הריון כמו הפלות חוזרות, מוות תוך רחמי של העובר, עיכוב בצמיחת העובר ((IUGR, רעלת הריון חמורה והפרדות שיליה. בנוסף לכך, נטייה לקרישיות יתר נרכשת עלולה לגרום למחלות לחץ דם בהריון.